<h1>פירוש רבינו יצחק קרקושה — ר"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ר"ה ל"ב ע"ב] ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע והוא הדין לנשים דהא קימא לן כר' יוסי דאמ' נשים סומכות רשות והני נמי רשות בידם לתקוע ואין מעכבין אותן. והורו רבני צרפת ז"ל דבכל המצוות דהוו רשות בנשים כגון תקיעת שופר ולולב הרשות בידם לברך עליהם ולא הוי ברכה לבטלה. ואע"ג דקיימא לן כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. ואם כן היכי אתי' רשות דרבנן ודחי ברכה לבטלה דמדאוריתא. תירץ רבי' יעקב ז"ל דברכה לבטלה מדרבנן הוא ודייק למימריה ממאי דאמרינן בברכות פרק מי שמתו [כ"א ע"א] ספק קרא ספק לא קרא אינו חוזר וקורא. ספק אמ' אמת ויציב ספק לא אמ' חוזר ואומ' מאי טעמא קרית שמע דרבנן אמת ויציב דאוריתא. ואי ס"ד דברכה שאינה צריכה עובר עליה מדאוריתא היכי קרי אמת ויציב מספקא אע"ג דמדאוריתא חייב לקרותו אפי' הכי עדיף דלא לימריה מספיקא והוה מעקר ממילא דאוריתא דשב ואל תעשה הוא מהשתא דלימריה מספיקא וקא עקר בידים איסורא [דאור]יתא אלא שמע מינה דמדרבנן היא שמע מינה מוציא שם שמים לבטלה דנפקא לן בפרק קמא דתמורה [ג' ע"א] מדכתי' את יי' אלהיך תירא הני מילי בלא ברכה אבל בברכה אינו אסור אלא מדרבנן. וכן נהגו בארצינו וכן המנהג בארץ הזאת שמברכות. וכן כתב הרב יצחק אבן גיאת ז"ל הלכה כר' יוסי דאמ' רשות ותקיעת שופר רשות וברשותם לברך על המצות. והרב ר' משה בר' יהודה ז"ל נמי הורה לברך והביא ראיה מעובדא דרב יוסף כדגרסי' בקדושין [ל"א ע"א] אמ' רב יוסף מריש הוה אמינא דמאן דאמ' ליה הלכה כר' יהודה דאמ' סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקידנא ועבידנא השתא דשמעתת להא דאמ' ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה מאן דאמ' לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן ומהכא בעי הרב ז"ל למילף דנשים אע"ג דמפטרי מלולב איבעו לברוכי עלה מצו מברכי. וכן כל מאן דמפטר מן מצוה [איבעי] לברוכי עלה מצי מברך דאי לא תימא הכי היכי אמ' רב יוסף דעביד יומא טבא לרבנן מאן דאמ' ליה לא מפקיד כיון דלא מצי לברוכי. ויש ש[דחו] ראיה זו דלא דמי סומא לנשים דסומא אע"ג דמפטר מדאוריתא מדרבנן מיהא חייב וכיון דמיחייב מדרבנן מברך אבל נשים דמפטרי לגמרי לעולם לא מצו מברכי ואסורות לברך. דלא שיך לומ' וצונו במילתא דלא מיחייבי לא מדאוריתא ולא מדרבנן והאי דמברכינן במצות דרבנן הינו כדמפרש בפרק במה מדליקין [שבת כ"ג ע"א] גבי נר חנוכה היכן צונו מ-לא תסור או מ-זקיניך ויאמרו לך. אבל הני נשי במצות עשה שהזמן גרמא אפי' מדרבנן לא מחייבי כדמוכח בפרק מי שמתו מוטל לפניו בברכות [כ' ע"ב] גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה דבעי למימר מדרבנן ופריך עלה דאם כן כל מצ[וה] עשה שהזמן גרמא ניחייבו מדרבנן ולעניין סוכה מוכח בהדיא בריש סוכה [ב' ע"ב] דאפי' מדרבנן לא מיחיבא גבי הילני המלכה. וכיון דאפי' מדרבנן לא מיחייבי היכי אמרי וצונו. ואין להביא ראיה מההיא דאמרי' [מגילה כ"ג ע"א] הכל עולין למני[ן] שבעה אפי' אשה אפי' קטן דהתם באמצע שלא היו רגילין לברך כדאיתא התם פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה. וכן כתב הרב ר' משה [הלכ' ציצית פ"ג ה"ט] דברכה לבטלה היא. ואע"ג דקימא לן תפילת ערבית רשות [ברכות כ"ז ע"ב] ואפי' הכי מצלינן לה אי משום הא לא איריא דשאני התם דתפלה גופה הוא רשות ואפי' הכי ברשות אמרינן לה ולא בחובה. אבל הכא אע"ג דרשות בידם לעשותם היאך יהיו מברכות וצונו היאך צוה להם.
<h2>דף י.</h2>
[רי"ף ר"ה סי' תתקנ"ח] שמע תשעה תקיעות תרועות נמי קרי תקיעות. מתשעה בני אדם כגון שהששה תוקעין והשלשה מריעין בבת אחת לא יצא ואע"ג דאמרי לעיל [כ"ז ע"א] דתרי קלי מתריי גברי משתמעי לא קשיא מידי דנהי דתרי קלי מתרי גברי משתמעי אבל הכא אנן בעינן דלישמע תקיעה ותרועה ותקיעה בזה אחר זה והוא שומען בבת אחת. ואי נמי נראה לי דתרי קלי מתרי גברי משתמעי כגון שופר וחצוצרות ועשרה קורין את ההלל ואת המגלה דאמרינן יצא דכיון דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע חד מיניהו ובחד קלא סגי ליה ואע"ג דאיכא תרי קלי כיון דתרי גברי נינהו יהיב דעתיה ושמע חד מיניהו ולא בהיל מאידך אבל הכא ודאי צריך שישמע כל תשע הקולות וכמה קלי מכמה גברי לא משתמעי כולהו ואע"ג דיהיב דעתיה. והני דאיכא בין פירושא קמא לפירושא בתרא דלפירושא בתרא אע"ג דאמרינן לא יצא מכל מקום יצא ידי תקיעה אחת. אבל לפירושא קמא אפיל' מידי תקיעה אחת לא יצא. וכן נראה ועיקר. וכן כתב רבינו הרב ר' משה ז"ל שלא יצא אפי' ידי תקיעה אחת.
